אל תקרא לי 'מותק'

על פי "מיכלי", שרשמה תגובה באתר mima.co.il, "בגרסה המקורית של הטקסט [לשיר 'יאללה לך הביתה מוטי'], 'מוטי' היה 'מותק'. אבל שרית חדד הרגישה ש'יאללה לך הביתה מותק' זה וולגרי מדי. אז הפכו אותו ל'מוטי'."

יש כאלה שזורקים "מותק" אחד או שניים לתוך כל שיחה, ולא משנה עם מי – האישה, השכן, קופאית בסופר, עו"ד שמתייעצים איתו במשרד שלו, סטודנטית שמתחילים איתה, או אפילו שמעון פרס….

אבל, כמו ששרית חדד אומרת, לפעמים זה וולגרי מדי.

קריאת השם "מותק" – או "חמוד" או "מאמי" – בשיחה עסקית היא נתפסת כניסיון נבער להפגין עליונות על בן–השיחה. ופעמים רבות, אולי, זאת באמת הכוונה.

בכל אופן, ברור שסגנון הדיבור בהחלט משפיע על מערכת היחסים העסקית (כמו כל מערכת יחסים אחר – בעלים, ראו הוזהרתם!). ואם הצד השני מרגיש שמזלזלים בו ב-"מותק" אחד מיותר, אז הפכנו בין רגע מאיש עסקים רציני ל"הנודניק ההוא" שאוהבים לשנוא.