NRK לישראלים

בעולם העסקים

יחסי ציבור בעלות של 87 אירו לשנה

זה לא היה קורה בארץ. שמעתי על מקרה אחד דומה, אבל באו נגיד שזה יחסית נדיר במקומותינו.

נכנסנו למוזיאון באיטליה והמתנו לתחילת סיור מודרך. בין לבין נכנסתי לקפהבר שייכת למוזיאון לבקש מפית מחבילה גדולה שהייתה מונחת לה על הדלפק. רק רציתי לנגב ידיים מאיזה לכלוך לפני שאכנס לראות את התצוגות. לא ביקשתי קולה דיאט גדול ולא סנדוויץ'-ללאזיתיםאבלעםקצתחריף לדרך. כולה מפית. אחת. זהו.

"לא. אתה יכול לקנות חבילה מהמכולת מעבר לפינה."

חייכתי, כי חשבתי שהאיש מאחרי הדלפק צוחק. כשהוא לא הגיב בהתאם, שאלתי, "אתה רציני?"

"כן," הוא ענה עם מבט חמוץ ששמור כנראה במיוחד לתיירים שמעצבנים אותו.

מייד חשבתי לעצמי…. לא נפרט בפורום שילדים יכולים להיכנס אליו מה באמת חשבתי, אבל חשבתי על זה הרבה גם אחר כך.

מצד אחד, כדאי להם להיות נדיבים כלפי תיירים, הרי מאיתנו הם מתפרנסים. לא? מצד שני, אם כל תייר שנכנס (ולא קונה אוכל) יקבל מפית, בטח זה יצטבר לכדי הוצאה מיותרת מבחינת חשבונאות פשוטה. מצד שלישי, כמה תיירים כבר מבקשים מפית?

תרגיל בחשבון: אם נסכים שההוצאה על מפית אחת היא 0.02 אירו (וזה למפית באיכות גבוהה וללא הנחה בסיטונאות), ואם נגיד שכל יום במשך 365 ימים בשנה 12 תיירים מבקשים מפית ללא קניית אוכל או שתייה, נגיע לסכום המפלצתי של 87.6 אירו לשנה. נו באמת, מי יכול לעמוד בזה?

מצב מעניין. אם נענים לבקשה קטנה, לקוחות לא חושבים על זה פעמיים. אך אם מסרבים, אז זה עלול לפגוע בנו מבחינת יחסים עם ציבור הלקוחות הפוטנציאליים או הקיימים. במקרה הנ"ל אני חושב שהייתי רואה את ההוצאות על מפיות לתיירים טפילים כחלק ממחיר יחסי הציבור. אך מה קורה אם העלות של הוצאה דומה בתחום אחר באמת נושכת בבשר החי?

איפה עובר הגבול בין נדיבות ורצינות לבין "פראייריות"? מה דעתכם?

דצמבר 9, 2009 Posted by | Uncategorized | 3 תגובות