לא הבטחתי לקיים

אומרים שראש הממשלה לשעבר לוי אשכול פעם הקניט את עמיתיו הפוליטיקאים כשהוא אמר שסיסמתם היא: "נכון שהבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים." ברור שמחוץ לעולם הווירטואלי של הפוליטיקאים יש השלכות אמיתיות לאי-עמידה בהתחייבויות.

יש פיתוי עז כשאנחנו על סף עסקה, להתחייב לבצע או לספק דברים שהם מעבר ליכולותינו. ישראלים ידועים בחדשנותם ויכולות המצאה ותמרון מדהימים, ובהרבה מקרים זה נובע מהתחייבות לבצע משהו מעל ומעבר למצופה. אך בכל זאת, יש גבולות - גם לישראלים.

כדי להתחייב למשהו מעבר ליכולותינו העכשיוויות בצורה חכמה, אנחנו חייבים לדעת מראש מה נדרש כדי לקלוע למטרה, ואיך נוכל להצליח להשיג את הנדרש גם אם הוא לא בנמצא כעת.

אם מתחייבים לבצע משהו שאין לנו מושג איך להשיג אותו (או להשיג מי שכן יודע!), אז ייתכן שנקבל את הפרוייקט - אך נסכן את השם הטוב שלנו לשווא. כי יש סכנה שנבצע עבודה לא רצינית מתוך בורות, או שנתיש את עצמנו ואת העובדים כדי להשלים את החומר - וכתוצאה מזה לא נהיה אפקטיביים, ונפגע בבריאות של כולם - או שנצטרך לבקש הארכה להגשת התוצר הסופי (המקרה הכי שכיח). במידה והלקוח כבר תכנן הלאה, אפשר לסמוך על זה שהוא יאשים אותנו בכל עיכוב ותקלה שיבוא.

מצד שני, אם מודים ללקוח שהבקשה שלו היא מחוץ לתחום המיומנות שלנו, ונציע הצעה חילופית, לפעמים הוא יגמיש את הדרישות שלו ולפעמים הוא יקח את הפרוייקט לספק אחר - אבל בכל מקרה אנחנו שומרים על האמינות. ומתוך "לאו" הוא שומע "הן", ויודע שאנחנו מכבדים אותו ואת הזמן שלו.

בקיצור, עדיף לאבד את הפרוייקט ולזכות באמון הלקוח, מאשר לזכות בפרוייקט ולאבד את כל הפרוייקטים הבאים.