דיו שחור ללא הלבנה

מאחר ואנחנו עכשיו בתקופת ערב ראש השנה, אני אסיים את השנה בלימוד רצינות עסקית ממעשה חיובי. ושלא כדרכי בקשר "לבלתי-רציניים" למיניהם, אני אציין את שמו של גיבור הפרשה ואת שם החברה.

במקרה הזה, הלקוח - אני - ממש לא צדק. אך המוכר היה צדיק.

לפני כמה זמן קניתי חבילת דיו לא-מקורי למדפסת וניסיתי להחליף את המחסנית של הצבע השחור. אז קיבלתי הודעה עצבנית מהמדפסת שמחסנית הדיו השחור החדשה לא תקינה. לאחר כמה ניסיונות כושלים נוספים, ביקשתי מחבר לקחת את כל חבילת הדיו חזרה לחנות ולהחליפה בחדשה.

ואז, אני קיבלתי טלפון מבעל החנות. הוא שאל אותי בחביבות מה קרה בדיוק, וניסה להבין את פשר התקלה. בתחקור קצר זה, לא עלינו על שום סיבה הגיונית למה נכשלה קליטת המחסנית של השחור.

בעל החנות הקשיב בשקט, ואז הוא אמר: "טוב, אני מחליף לך את כל הסט, בסדר?"

הערכתי את השיחה שהוא טרח לקיים איתי לברר את העניין, וגם את הדרך שבה הוא מיד קיבל על עצמו אחראיות. אם זה היה הכל, אז לא הייתי מעלה אותו בכלל. אבל יש המשך לסיפור….

אחרי שקיבלתי את המחסניות החדשות, פתחתי את כולן, וראיתי איך קופסת כל צבע נראית, ופתאום הבנתי מה קרה. כנראה - ואולי כבר ניחשתם - בלי לשים לב, ניסיתי להחליף את המחסנית של הדיו השחור במחסנית של דיו בצבע אחר.

בעל החנות בטח ראה שמחסנית השחור לא נפתחה, ואז הוא דיבר איתי בטלפון. לאחר שהתעקשתי שהחלפתי את השחור (ולא ייתכן אחרת!), הוא החליט בכל זאת להסכים "להחליף" לי את המחסניות "הפגומות" בלי לנסות לשכנע אותי שבעצם הייתי אידיוט והטרחתי את כולם על טעות טפשית שלי.

אני אישית לומד מזה שני דברים: 1. בהרבה מקרים, לקוח אשר מרוצה מרמת השירות והאמינות ומשוכנע בהתחייבות האישית של אנשי החברה, הוא לקוח הרבה יותר נאמן מלקוח "מנוצח" שמודה בטעות כלשהי מצדו; 2. במקרה הזה, בעל החנות נמנע מ"הלבנת פני חברו". כלומר, הוא החליט פשוט שלא לבייש אותי, שגם לזה יש ערך עצום ביחסים עסקיים - ובכלל.

גיבור הפרשה הוא אלון פינחסי, והחברה שלו הוא "דיו שופ" – קומה עליונה במודיעין סנטר, בעיר מודיעין.

אל תקרא לי 'מותק'

על פי "מיכלי", שרשמה תגובה באתר mima.co.il, "בגרסה המקורית של הטקסט [לשיר 'יאללה לך הביתה מוטי'], 'מוטי' היה 'מותק'. אבל שרית חדד הרגישה ש'יאללה לך הביתה מותק' זה וולגרי מדי. אז הפכו אותו ל'מוטי'."

יש כאלה שזורקים "מותק" אחד או שניים לתוך כל שיחה, ולא משנה עם מי - האישה, השכן, קופאית בסופר, עו"ד שמתייעצים איתו במשרד שלו, סטודנטית שמתחילים איתה, או אפילו שמעון פרס….

אבל, כמו ששרית חדד אומרת, לפעמים זה וולגרי מדי.

קריאת השם "מותק" – או "חמוד" או "מאמי" – בשיחה עסקית היא נתפסת כניסיון נבער להפגין עליונות על בן-השיחה. ופעמים רבות, אולי, זאת באמת הכוונה.

בכל אופן, ברור שסגנון הדיבור בהחלט משפיע על מערכת היחסים העסקית (כמו כל מערכת יחסים אחר - בעלים, ראו הוזהרתם!). ואם הצד השני מרגיש שמזלזלים בו ב-"מותק" אחד מיותר, אז הפכנו בין רגע מאיש עסקים רציני ל"הנודניק ההוא" שאוהבים לשנוא.